הפרעות מובחרות אשר ניכרות בגיל הילדות או ההתבגרות

- הפרעת אוטיזם: מאופיינת על ידי:

• ליקוי בהתקשרות נורמאלית עם ילדים ומבוגרים
• ליקויים לשוניים וקוגניטיביים חמורים
• התנהגות סטריאוטיפית

- הסימפטומים מופיעים לפני גיל שלוש.

- ליקוי קשב/פעלתנות יתר (ADHD): סימפטומים -

• קשיים בקשב ופעלתנות יתר
• פזיזות ונחפזות
• חסרי מנוחה ועצבניים
• קשיים ביחסים עם קבוצות השווים

- יש להם IQ תקין.
- 5% מאוכלוסיית הילדים סובלים ממנה
- בנים יותר מבנות

הסיבות ל- ADHD:

• תאומים זהים מראים התאמה רבה יותר בהפרעה זו לעומת תאומים לא זהים.
• לא נמצאה הוכחה מוצקה לקיומה של בעיה אורגנית. עד כה לא התגלה שום סימן ביולוגי היכול להבחין בין ילדים היפראקטיביים ונורמאליים. גם אם יימצא סימן כזה עדיין יהיה קשה להבדיל בין הסיבה והתוצאה. כלומר, גורם של לחץ סביבתי יכול להשפיע על הביוכימיה של המוח, וזו משפיעה על בחזרה על ההתנהגות.
• כאשר תרופות מצליחות לצמצם פעלתנות יתר אין בהכרח מסקנה שהסיבה היא אורגנית. דומה להקבלה שתרופות הרגעה משפרות חרדה שמקורה סביבתי לחלוטין.
• מחקר מעיד שיש קשר בין דפוסים משפחתיים וההפרעה: הורים ביקורתיים, קשים, ונוטים לגריית יתר של הילד.

טיפול

ריטלין, שהשימוש בו רווח ועולה עם השנים, נחשב לתרופה מעוררת דווקא. קיימת טענה שקיימת השפעה פרדוקסאלית של התרופה ושמקזזת חסך ביוכימי במוחם של ילדים, כנגד טענה זו עולות מספר הנחות:

• התרופה אינה מרגיעה, הפעילות של הגוף נשארת מעוררת. אולם, רמת הריכוז יכולה לעלות, וזה נכון גם כשילדים "נורמאלים" לוקחים את התרופה.
• העובדה שהתרופה משפרת ביצועים של ילדים אינה מעידה בהכרח על ליקוי אורגני או צורך ביוכימי, מכיוון שאין סימנים נוירו-פיזיולוגיים שיעידו אילו ילדים יגיבו לתרופה ואילו לא.
• אין הוכחות שהשיפור קיים לטווח ארוך.
• יש לשקול את השיפור הפוטנציאלי מול תופעות הלוואי והפגיעות במערכות אחרות של הגוף כגון דיכוי גדילה, השפעה על התפקוד המיני בהתבגרות, כליות, לב וכלי דם.
• לתלוּת בתרופה יכולות להיות השפעות פסיכולוגיות מרחיקות לכת. למשל, ילד שיאמר "לא אוכל לעשות עבודת בית כי לא לקחתי את התרופה".