הבלוג כסוכן פעיל בעולם הקוד הפתוח ושיתוף המידע

יומני הרשת-הבלוגים נהפכו לתופעה כה פופאלרית בשל הפשטות בבנייתם ובעדכונם ,הם ניתנים בחינם ברשת ,הכותבים (הבלוגרים) יכולים להציג מחשבות, סיפורים ותמונות, בשפה שלהם, ללא הבניה כובלת. הקוראים נהנים לקרוא ולא אחת להציץ לתוך יומנים אישיים של אחרים. השיח בבלוג מתנהל בין הבלוגר (בעל הבלוג) לבין הקוראים את הבלוג. ניתנת אפשרות לאינטראקציה, קוראי הבלוג יכולים להגיב לקטעים ולהירשם כמנויים על מנת לקבל עדכונים. ניתן גם ליצור קשרים בין בלוגים שונים.
הכתיבה בבלוג הנה כמעט "טבעית" היא מאפשרת להביא ידע נרטיבי לקוראים והיא מאד מאד קלה. בחלק מהמקרים המפורסמים ברשת מצוין שבלוג קבוצתי החליף את העבודה המשותפת שנעשתה דרך הדואר אלקטרוני. בדומה לדואר האלקטרוני יש בבלוג משהו "אישי" והוא קל לשימוש. יתרה מזאת, הוא מרכז את כל ההודעות במקום אחד, ניתן להגיב להן, ולקבל הודעה בדואר האלקטרוני על עידכונים, ניתן לבנות עץ נושאים וקישורים וניתן לאחזר את הדיבורים בקלות. למעשה אחת ההצלחות המיוחסות לבלוג כמנגנון שיתוף הוא הפשטות בהפעלתו והמימד האישי והלא "מחויט" הגלום בו שמאפשר לאנשים להעביר מידע בקלות רבה ולאחזר אותו .שיתוף מידע מבוסס על הרעיון שמידע צריך לנוע ולהיות זמין לכל אחד, כמעט ללא הגבלות. מיליונים יכולים לגשת למידע חופשי, לתרום לו ולהשביח אותו. בלוגים מייצרים ידע. ידע שיכול להשתנות כל רגע מתרומה של אדם אלמוני ברשת. 
"הקוד הפתוח" מייצג רעיון דמוקרטי של בניה תמידית משותפת של בסיסי מידע.
הידע והמידע נמצאים כל הזמן במצב של "תהליך"- התגבשות ושינוי. יש שמתארים תהליך זה כ Free Culture movement בדומה לעקרון הקוד הפתוח , באמצעות תהליכי שיתוף, יוצרים אנשים ברשת ידע חדש בתחומים שונים.

לעת עתה

קורסים שלמדתי, ואלה שעודני לומד - כאלה שמדברים על חינוך וכאלה שמדברים על לימוד ולמידה, על האינטראקציה ביניהם שעל-פיה הם אמורים אולי להשלים אחד את השני, אולי לשרת אחד את משנהו או שמה יוביל אחד את השני. כך או כך, הילד - התלמיד הוא שם המשחק.
בשני מחנות הבחנתי: מחנה התיאורטיקנים, אנשי החינוך, שהדגולים מבינהם, החלוצים ובני זמננו - בני עידן המידע, המדע והתוהו ובוהו,  כולם כאחד הניבו רעיונות, רעיונות ורק רעיונות על ספק אם איך לחנך, ספק אם איך ללמד. תאיוריות שבאו בגלים ש"התורן" שבהם בא עם רציונאל שהבליט את הכשלונות של קודמיו, ובנשמתו אין הוא אלא הכשלון הבא. פעם הילד במרכז ופעם מחוצה לו. (ראה סוגיות בחינוך). האקדמיה בנושא זה הכריזה שהיא באה להעלות שאלות ולא להציע פתרונות לדילימות השוררות במערכת החינוך....! אומנם מאתגר לחזור בשאלה אך מתסכל לחשוב שאולי אין תשובה.
בינתיים, הכאוס בבתי הספר חוגג, וכמי שבתוכו, איני רואה לא לימוד, לא למידה ובעיקר לא חינוך. כנראה בגלל ריבוי וגיוון  המשתנים בשטח והסיבוכיות הרבה במערך התלויות שבינהם - תלויות אטרטיביות דו-סטריות, אשר החלופות התיאורטיות יצרו אותם, שמקשים על מעצבי "דרכי ההוראה" לסלול אותן, התוצר היה ועודנו מערכת חינוך כאיש שמנסה, כדברי הפתגם הערבי "לנשוף בחצוצרה ובו בזמן לאכול פולים קשים".
המחנה השני הוא המחנה המעשי, לדעתי, שמנסה ליצור סביבה לימודית נטולת הרבה משתנים מעיקים מאלה שבשטח - האוירה הבית ספרית, ולמזער עד למינמום את התעוקות  הלימודיות מונחות הסביבה. זהו מחנה התיקשוב. כאן המיקוד הוא על הלמידה בפועל. כל ילד הוא מרכז בפני עצמו ולא חלק ממרכז. חומרי למידה מתוכננים, מעוצבים ומפותחים בתאימות למגוון רחב של סגנונות למידה, כושר למידה ומגבלות למידה. סיסטמה נטולת מגבלות הזמן והמקום. הכוס שמעצבת את צורתה לפי המים ולא להיפך.
המאמצים המושקעים בתיקשוב הם אדירים. אין תיאוריות אלא "שיטות" שהולכות ומשתכללות עפ"י ההיזון החוזר של תהליך הבקרה שמלווה אותן והמתבסס בין היתר דווקא על עקרונות הנגזרים מתחום הפסיכולוגיה יותר מאשר החינוך.

כך או כך , הרי הכל רק "לעת עתה".

מטרות הבלוג

למרות שאני מורה למחשבים ומערכות מידע הרבה שנים, אף פעם לא כתבתי ולא השתתפתי בבלוגים. כך שזה הבלוג הראשון שלי שאני בונה. אני מרגיש שזאת תהיה חוויה יפה וגם לימודית כי זה תחום טכנולוגי מעניין. בלוג זה ילווה אותי במשך הלימודים האקדמיים שלי, אני צופה שארכוש המון ידע ואינפורמציה בהנושאים שאני מתכנן להעלות אותם לבלוג שלי, וארכוש ידע גם מבלוגים של חבריי בלימודים, שזה יעזור בתהליך ההוראתי שלי.
אני במחשבה לעודד את התלמידים שלי בתיכון ליצור בלוג כך שתהיה מטרה לימודית שהתלמידים יפיקו תועלת אחד מהשני וההוראה והלמידה תהיה כתהליך מוצלח.