משבר החינוך

רופאים אומרים שחום גבוה אינו מחלה כי אם סמפטום של המחלה.
כיום כשאומרים משבר בחינוך, מתכוונים לתוהו ובוהו הבית ספרי. קרי האלימות בבית הספר, הזלזול במורים, ילדים ללא הגנה, תכנים לא רלוונטיים, שיטות הוראה לא מתאימות, אובדן ערכים, שחיקה גבוהה של המורים, העדר סמכות וכו'.  האמת היא שאלה הם רק סימטומים של המשבר ולא המשבר עצמו.
.
פרופ' אלמוג הציע 18 סיבות למחלה:
1. התגמול הכלכלי נמוך, בין השאר כיוון שבמערכות גדולות כל עלייה מזערית בשכר עולה למדינה מיליוני שקלים.

2. עדיין קיימת תפיסה גברית שמגדירה כשרון הוראה ככישרון נחות, והדבר מתבטא גם בשכר.
3. במקצוע ההוראה יש משרות חלקית שהתגמול להן נמוך, והן מקרינות גם על בעלי המשרה המלאה.
4. אין מסלולי קידום מספקים
5. ישנן דרישות אקדמיות וסף קבלה נמוכים בסמינרים והפקולטות לחינוך.
6. לדעת אלמוג, החוקרים לחינוך בארץ נכשלו, כיוון שהיו עסוקים בקידום עצמי ולא קידום המערכת.
7. לדעת אלמוג, המורים אינם איכותיים, כיוון שאין פיטורים של מורים כושלים, מדידה של איכות הוראה או שכר דיפרנציאלי.
8. ההישגים יורדים בין השאר כיוון שהכתות הטרוגניות: החלשים מפריעים לחזקים ולהפך, בנים מפריעים לבנות בלימוד מתמטיקה – ולכן ויתכן שיש לשיקול הפרדה כערך דידקטי.
9. אין התאמה בין תלמיד לשיטת הלימוד – לתלמידים רבים לא מתאים ללמוד בכתה פרונטלית
10. אין התחשבות בכושר הקליטה בהתאם לגיל ונלמדים מקצועות ונושאים לא מתאימים
11. המערכת מסתמכת על ספרי לימוד במקום על לומדות
12. באופן כללי מיחשוב מערכת החינוך נכשל
13. ספרי הלימוד פגומים – במקרים רבים הם עילגים ומלאי שגיאות, ובנוסף משעמעמים (ניתנות רשימות של עובדות ולא לימוד של רוח הזמן). לכן לא במקרה התלמידים פונים לתקצירים באינטרנט למשל.
14. לא ניתן ללמוד מהספרים – הם משמשים כבסיס בלבד ויש צורך לאחר מכן לפרשם בכתה.
15. מורים נעשו "שפני ניסיון" של האקדמיה (שיטת הבדידים, הגישה שאין לתקן שגיאות של תלמידים)
16. המורה מקבל שיטת לימוד מוכנה ולא מתוגמל על פיתוח תוכניות למידה, זאת בניגוד לאנשי ייצור אחרים.
17. לא הוגדרה תשתית הידע ובאיזה מטען אינטלקטואלי רוצים להעניק לילדים.
18. יש יתר דמוקרטיזציה וחוסר יכולת של המורים להעניש
על פי גארלד קפלן, משבר הוא: מצב של הפרת האיזון בין חומרת הבעיה וחשיבותה, לבין המשאבים העומדים לרשות האדם לטפל במצב
אלמוג אינו מתפרש לשניים בכיוון האצבע המאשימה. כעת, כשזה כבר ברור מי אחראי לסיבות, התמונה הופכת להיות מחרידה יותר. הרי שמי שאחראי על שמירת האיזון ומי שמפר אותו ביודעין ובששון למען "חופן דולרים" שלא רק מתבטאים ב"ירוקים" בלבד אלא גם ובעיקר למען השגת מטרות פוליטיות וחברתיות מפלגתיות אנוכיות,  אחד הוא.
למפרט הרחיק לכת באומרו שאין משבר במערכת החינוך, ושכל הסימפטומים אינם אלא תוצר טבעי תקין של המערכת. הוא סבור קובע שתפקידה העיקרי של מערכת החינוך הציבורית הוא לשמר, לחזק ולשעתק פערים מעמדיים. זו מערכת בעלת יכולת מופלאה לבצע חיברות לאנשים שעתידים להוות שוליים בחברה; מערכת שנבנתה על מנת להכשיר בני אדם לחיות בהוויה מנוכרת וחסרת תכלית אישית, על ידי כך שהיא מאמנת אותם לוותר על שאיפותיהם, להבליג על כאבם, על בדידותם ועל דיכוים, ולהשלים עם היותם חסרי ערך חברתי.

כך אמרו גדולים על החינוך

• "מעולם לא נתתי לבית הספר להפריע לחינוך שלי." ~ מארק טווין
• "סבון וחינוך אינם מידיים כמו רצח, אבל לטווח הארוך הם הרבה יותר מסוכנים." ~ מארק טוויין
• "חינוך טוב מהווה פשרה בין טוב רב שאתה מייחס לעצמך לבין טוב מועט שאתה מייחס לזולתך." ~ מארק טוויין
• "אדם אינו יכול ללמוד את מה שהוא חושב שהוא כבר יודע." ~ אפיקטטוס
• "חינוך הוא דבר נערץ, אך צריך לזכור שאי אפשר ללמד משהו ששווה לדעת אותו." ~ אוסקר ווילד
• "מה שחשוב זה לא להפסיק לשאול." ~ אלברט איינשטיין
• "החינוך הוא מה שנשאר, כאשר שוכחים את כל הדברים שלמדנו בבית־הספר." ~ אלברט איינשטיין
• "מטרת החינוך צריכה להיות: אנשים המצטיינים בעצמאות במחשבה ובמעשה ועם זאת רואים בשירות למען הכלל את משימת חייהם העיקרית." ~ אלברט איינשטיין
• "החינוך היא דרך להריסת היוצא מן הכלל למען הכלל."
• "חינוך אינו ללכת לבית ספר, אלא מידה טובה שבתוכו אדם נושא." ~ לואיס ברומפילד
• "לאחר הלחם, החינוך הוא צורך האומה." ~ ז'ורז' ז'אק דנטון
• "החינוך הוא דבר המגלה לחכמים ומסתיר מהטיפשים את חוסר הבנתם." ~ אמברוס בירס
• "בילדותי נאלצתי לקטוע את לימודיי כדי ללכת לבית הספר." ~ ג'ורג' ברנרד שו
• "לא הביישן למד ולא הקפדן מלמד." ~ חז"ל
• "תיקון העולם משמעו תיקון החינוך." ~ יאנוש קורצ'אק
• "החינוך היעיל ביותר הוא לתת לילד לשחק בדברים נפלאים." ~ אפלטון

לעת עתה

קורסים שלמדתי, ואלה שעודני לומד - כאלה שמדברים על חינוך וכאלה שמדברים על לימוד ולמידה, על האינטראקציה ביניהם שעל-פיה הם אמורים אולי להשלים אחד את השני, אולי לשרת אחד את משנהו או שמה יוביל אחד את השני. כך או כך, הילד - התלמיד הוא שם המשחק.
בשני מחנות הבחנתי: מחנה התיאורטיקנים, אנשי החינוך, שהדגולים מבינהם, החלוצים ובני זמננו - בני עידן המידע, המדע והתוהו ובוהו,  כולם כאחד הניבו רעיונות, רעיונות ורק רעיונות על ספק אם איך לחנך, ספק אם איך ללמד. תאיוריות שבאו בגלים ש"התורן" שבהם בא עם רציונאל שהבליט את הכשלונות של קודמיו, ובנשמתו אין הוא אלא הכשלון הבא. פעם הילד במרכז ופעם מחוצה לו. (ראה סוגיות בחינוך). האקדמיה בנושא זה הכריזה שהיא באה להעלות שאלות ולא להציע פתרונות לדילימות השוררות במערכת החינוך....! אומנם מאתגר לחזור בשאלה אך מתסכל לחשוב שאולי אין תשובה.
בינתיים, הכאוס בבתי הספר חוגג, וכמי שבתוכו, איני רואה לא לימוד, לא למידה ובעיקר לא חינוך. כנראה בגלל ריבוי וגיוון  המשתנים בשטח והסיבוכיות הרבה במערך התלויות שבינהם - תלויות אטרטיביות דו-סטריות, אשר החלופות התיאורטיות יצרו אותם, שמקשים על מעצבי "דרכי ההוראה" לסלול אותן, התוצר היה ועודנו מערכת חינוך כאיש שמנסה, כדברי הפתגם הערבי "לנשוף בחצוצרה ובו בזמן לאכול פולים קשים".
המחנה השני הוא המחנה המעשי, לדעתי, שמנסה ליצור סביבה לימודית נטולת הרבה משתנים מעיקים מאלה שבשטח - האוירה הבית ספרית, ולמזער עד למינמום את התעוקות  הלימודיות מונחות הסביבה. זהו מחנה התיקשוב. כאן המיקוד הוא על הלמידה בפועל. כל ילד הוא מרכז בפני עצמו ולא חלק ממרכז. חומרי למידה מתוכננים, מעוצבים ומפותחים בתאימות למגוון רחב של סגנונות למידה, כושר למידה ומגבלות למידה. סיסטמה נטולת מגבלות הזמן והמקום. הכוס שמעצבת את צורתה לפי המים ולא להיפך.
המאמצים המושקעים בתיקשוב הם אדירים. אין תיאוריות אלא "שיטות" שהולכות ומשתכללות עפ"י ההיזון החוזר של תהליך הבקרה שמלווה אותן והמתבסס בין היתר דווקא על עקרונות הנגזרים מתחום הפסיכולוגיה יותר מאשר החינוך.

כך או כך , הרי הכל רק "לעת עתה".