חיזוקים ועונשים: סוגים, מתי להפעיל ואיך

חיזוקים ועונשים למיניהם הם כלי המסייע בעיצוב התנהגויות ילדים. הם מעצימים היבטים חיוביים ומקטינים עד כדי הכחדה את ההבטים ההתנהגותיים השליליים.
חיזוקים ודרך פעולתם:
חיזוק הוא כל דבר נעים או מהנה הניתן מיד אחרי התנהגות מסוימת וגורם להגברת השכיחות של אותה התנהגות. לפיכך, אנו נשתמש בחיזוקים לאחר התנהגויות אותן אנו מעוניינים לשמר.
דירוג חיזוקים:

1. חיזוק מלא: הניתן כתגובה מיד אחרי כל התנהגות חיובית
2. חיזוק חלקי: אשר ניתן כנגד כל התנהגות חיובית אלא לחלק מהן.

סוגי חיזוקים 

1.  חיזוקים חברתיים: מחוות כגון חיוך, ליטוף ומילוליים כגון: לומר "יפה", "כל הכבוד". אלה חיזוקים זמינים תמיד ומומלץ להשתמש בהם.
2.  חיזוקים חומריים: כל דבר מוחשי שקבלתו גורמת לנעימות כמו למשל: שוקולד, מתנות.
3. חיזוקים טבעיים: הפעלת המזגן או כיבויו כדי לגרום לילד ללבוש ליבוש מתאים למשל.
4. שיטת האסימונים (המתחברת לחיזוקים החומריים ומהווה תחליף להן)

עקרונות מנחים לשימוש בחיזוקים

  1. יש להתחיל בחיזוק מלא ומיידי. כלומר, מיד לאחר כל התרחשות של ההתנהגות  הרצויה. לאחר שההסתברות להתנהגות הרצויה גברה יש לעבור לחיזוק חלקי ומעוכב. מחקרים מראים ששיטה זו משמרת ביעילות רבה את ההתנהגות החיובית מפני הכחדה. 

2. אם אפשר להשתמש בחיזוקים טבעיים או חברתיים רצוי שההתנהגות תהיה מחוזקת בחיזוקים אלו. שימוש יתר על המידה בחיזוקים חומריים יכול לגרום לתלות בחיזוק החומרי כדי שההתנהגות תתרחש בעוד שהמטרה שלנו היא להגיע למצב בו ההתנהגות הרצויה תתרחש גם ללא חיזוק כלל.

3. יש להשתמש במגוון חיזוקים: גיוון החיזוקים תורם לשימור ההתנהגות החיובית. 

4. במצבים בהם התנהגויות הילד בעייתיות ואין על מה לתת חיזוקים חשוב ליצור מצבים בהם יהיה על מה לתת חיזוקים. יש לנסות לחזק כל שמץ של התנהגות בכוון הנכון כדי שבהדרגה תהיה יותר התנהגות רצויה.

  עונשים והשמטות

 עונש :גירוי לא נעים בתגובה להתנהגות בלתי רצויה.

 השמטה. מניעת גירוי נעים (למשל לא לראות טלויזיה) ולא מובילה לגירוי לא נעים כמו בענישה.  הנחיות לשימוש בעונשים והשמטות:

 1. כאמור, תמיד עדיף למנוע גירוי נעים מאשר לתת גירוי לא נעים.
 2. יש לבחור גירוי שאנו יכולים ורוצים לעמוד בו.
3. יש לבחור את הסיטואציות בהן אנו מעונינים לנקוט בצעדים אלו.
4. יש לבחור גירוי פרופורציוני להתנהגות בגינו הוא ניתן. עדיף תמיד להתחיל יותר בקטן ולהגדיל במידת הצורך.
5. ניתן לנסות למנוע את הסיטואציות הבעייתיות על ידי איתור הגירויים בהם ההתנהגות הלא רצויה מתרחשת ושינוי גירויים אלו. 

ויסות עצמי מסוגלות עצמית

על-פי בנדורה הסביבה החברתית משפיעה על התנהגות האדם. אנחנו יודעים כי לכולנו יש ציפיות באשר לתוצאות האפשריות של התנהגותנו, וזאת על סמך התנהגותנו בעבר או על סמך התנהגות וביצועים של אחרים הדומים לנו. המשמעות היא כי יש לאדם אפשרות לווסת את ההשפעה ואת הכיוון של ההתנהגות. המונח המדעי המקובל לכך הוא ויסות עצמי, ופירושו: היכולת של האדם ללמוד מההדדיות שלו עם הסביבה, וגם היכולת של האדם לחזק את עצמו ולכוון את ההתנהגות שלו על-פי המטרות שהציב לעצמו.

גורם חשוב המשפיע על התנהגות האדם, הוא תחושת המסוגלות עצמית שלו, שמשמעה האמונה של הפרט ביכולתו להתמודד עם המטלה.
ויסות עצמי
הוויסות העצמי הוא עוד הוכחה לכך כי ההתנהגות נקבעת לא רק על-ידי הסביבה אלא גם על-ידי האדם עצמו. בתהליך הוויסות העצמי האדם מבצע שיפוט של התנהגותו. שיפוט זה מכיל השוואות לסביבה, ומכאן שהתנהגות האדם מושפעת מן הסביבה. במקביל, האדם מבצע שיפוט של התנהגותו גם ביחס לרמת השאיפה שלו וביחס לביצועיו בעבר. התוצאות של ההשוואות האלה ישפיעו על רגשותיו (סיפוק או אכזבה), ויכוונו את התנהגותו בעתיד.
האדם שופט את התנהגותו לאור צפייה בהתנהגותו ובהתנהגות הסביבה. אם כך, ההתנהגות היא תוצר של תהליכים חיצוניים (הסביבה) ושל תהליכים פנימיים (הפרט). תוצאות השיפוט מכוונות את האדם: הן מעוררות בו רגשות סיפוק או אכזבה, ואלה מניעות אותו לחזור על התנהגותו או להימנע מכך. (סוג של התניה אופרנטית עצמית!)
מסוגלות עצמית
המסוגלות העצמית עוסקת בידיעה של האדם ובאמונה שלו כי הוא אכן מסוגל לבצע מטלה מסוימת. כשילד קטן אומר: "אני יכול אני כבר גדול...", הוא מבטא את כל הרעיון של מסוגלות עצמית.
האמונה של האדם ביכולת שלו להתמודד בהצלחה עם מטלה מסוימת, מגבירה את הנטייה שלו להשקיע מאמצים בביצוע המשימה.
אם כך, מסוגלות עצמית גבוהה גוררת השקעת מאמצים גבוהה לשם השגת המטרות. ולחילופין, מסוגלות עצמית נמוכה מנמיכה את ההנעה (המוטיבציה) וגורמת למחשבות על כישלון.
ארבעה מקורות לתחושת המסוגלות העצמית
ארבעה מקורות אחראים לתחושת המסוגלות העצמית של האדם, ולכל אחד מהם השפעה שונה על המסוגלות העצמית שלו - על האמונה ביכולתו וכן על נכונותו להתנסות במטלות שונות. ואלה הם:
א. התנסות בהשלמת משימות - התנסות מוצלחת שלנו מעלה את תחושת המסוגלות העצמית שלנו, ולהפך.
ב. צפיה בהתנהגות אחרים - כאשר אחרים מבצעים פעילות כלשהי בהצלחה, תחושת המסוגלות העצמית שלנו עולה. כל זאת בתנאי שהאחרים, שאנו משווים את עצמנו אליהם - דומים לנו. (חיזוקים ועונשים עצמיים)
ג. שכנוע מילולי - כאשר אנו משכנעים אחרים שאנו יכולים להצליח, תחושת המסוגלות העצמית שלנו עולה. השכנוע המילולי אפשרי רק כאשר האדם המשכנע נתפס כבקיא בתחום השכנוע, ו/או כאשר הוא משמעותי בעינינו. לכן חשוב שהשכנוע המילולי יהיה מציאותי.
ד. עוררות רגשית - לעוררות רגשית השפעה הפוכה על תחושת המסוגלות העצמית שלנו. עוררות רגשית גורמת לנו לשינויים פיזיולוגיים. שינויים אלה גורמים לנו לחוש אי נוחות, ולכן עוררות רגשית גבוהה מורידה את תחושת המסוגלות העצמית שלנו, ולהפך.
מקור: ביה"ס הוירטואלי של מט"ח