מאז שנות ה-70 נאמר ונכתב הרבה מאד על סוגיית הרפורמה בחינוך או בלשונו של פרופסור בנג'מין לוין מאוניברסיטת טורנטו: " עשו לרפורמה מכירת יתר". זה לא אומר שנושא החינוך לא עלה בעבר לדיון ציבורי, אלא שהתעניינות בנושא רבה עוד יותר בימינו ולא רק בעולם המערבי המפותח.
התיזה המקובלת היום בספרות היא שתהליך הרפורמה בחינוך מושפע באופן מכריע מתהליכים פוליטיים וכלכליים גלובליים ופחות מתהליכים פנים-מערכתיים. בניגוד לתזה זו יש הגורסים כי למערכת החינוך יש די אוטונומיה לנהל את הרפורמות על פי שיקול דעתה.
סיבות לכשלון של רפורמות:
התיזה המקובלת היום בספרות היא שתהליך הרפורמה בחינוך מושפע באופן מכריע מתהליכים פוליטיים וכלכליים גלובליים ופחות מתהליכים פנים-מערכתיים. בניגוד לתזה זו יש הגורסים כי למערכת החינוך יש די אוטונומיה לנהל את הרפורמות על פי שיקול דעתה.
סיבות לכשלון של רפורמות:
- חוסר יציבות פוליטית-שלטונית.
- ציפיות לא ריאליות מהרפורמה.
- אינרציה ביורוקרטית.
- מבנה בעל קשרים רופפים (המורה-ההשגחה העליונה-התלמיד)
- ייבוא של מודלים קיימים ממקומות/מדינות שונות.
- עוצמתם של ארגוני המורים.
- השקעה תקציבית גבוהה מאוד.
- אנרגיה רבה מושקעת במבנה הארגוני ופחות במימד הפדגוגי (תוכן ומהות).
